איך את\ה מגדיר\ה את עצמך??



חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

המלך פאר (70)
ברק יוסף (41)
good123 (40)
doron (27)
בנדורה (46)
DL2000 (39)
zhadik (48)
CAFEZOHAR (41)
לתמונות נוספות...

רפואה עממית אצל יהודי לוב

ראשי >יהדות לוב>רפואה עממית אצל יהודי לוב
bgy
רפואה עממית אצל יהודי לוב


תאריך:   05/11/2003

קטעים מעבודת מחקר (שנה ב')
 
סקר תרופות וסממנים של עמים פרימיטיביים היא אחת הדרכים במחקר מודרני של חומרי בע, כדי לגלות חמרים חדשים, בעלי פעילות פיזיולוגית ופרמקולוגית. ברפואה עממית של עמים המרוחקים ממרכזי ההתפתחות של הרפואה המודרנית נשתמר ניסיון של דורות והפך למסורת העוברת מאב לבן. מסורת זו של השימוש בסממנים ודרכי תזונה מיוחדים ובפרט שימוש בתבלינים המעורבת באמונות תפלות, שונים אצל עמים מרוחקים זה מזה כי מוצאם ממקורות טבע שונים. המחקר מוצא אפוא ענין רב ברפואה עממית סינית, הודית ושל עמי אמריקה הדרומית ושל אפריקה הטרופית.
נתמזל מזלנו ואנו חיים בארץ ובדור של קיבוץ גלויות המקרב בזמן ובמקום אלפי קילומטרים ומאות שנות תרבות. זוהי אחת ההזדמנויות האחרונות להתחקות אחר המידע על הרפואה הבלתי מתועדת ששימשה דורות רבים.
יהודי לוב - הקדמה:
קהילה עתיקה מאוד, אשר את בסיסה הניח תלמי מלך מצרים שהביא יהודים מארץ ישראל כחיל מצב בקירינייקה. אורחות הדת היו נר לרגלי בני הקהילות היהודיות בלוב. למרות שיהודים עסקו לרוב במסחר, וזכו להכיר ולראות תרבויות אחרות, כיון שמלאכת הריפוי היתה נתונה בעיקר לנשים, שלא היו שותפות במסחר, לא היתה השפעה על אורחות הריפוי עד עלייתם ארצה. גם העימות הראשון בין הרפואה העממית והרפואה המודרנית שהביא הכיבוש האטלקי היה קצר מכדי לגרום להעלמות המסורות. הרפואה העממית בלוב היתה צריכה לענות על שאלות ותחלואים מקומיים ולהתמודד איתן באמצעים מקומיים: צמחי מרפא תבלינים, מינרלים, בעלי חים, אמונות תפלות, קמיעות ותפילות.
אורחות הריפוי כפי שנשמעו מפי זקנות טריפוליטניות:
הורדת ורידים ברגליים -
מרתיחים עלי כליל (רוזמרין) ומן המשרה המסונן, שותים בכל בוקר. כיום, ידוע כי לצמח הרוזמרין יש מספר השפעות פרמקולוגיות, אחת מהן היא שיתון. ישנה אפשרות שהשימוש ברוזמרין גרם לירידה קטנה בלחץ הדם ובכך גרם לירידת לחץ על כלי הדם ברגליים. יש כיום נטייה להתעניין במשתנים צמחיים, כיון שחלק מתופעות הלואי של טיפול ביתר ל.ד. גורמות לאימפוטנציה בגברים. הרוזמרין מכיל 5% שמנים אתריים. מצויין בספרות המדעית כמחטא, בעל השפעות על עור הקרקפת ושורש השערה. כיום רוזמרין משמש כמרכיב בתכשיר המיועד למניעת נשירת שיער.
להקלת צירי לידה -
מרתח של קוויה (קימל) ניתן בשתיה מרגע תחילת צירים, ובנוסף במקביל לשתיה אינהלציה (אדים) של מרתח הקוויה הנ"ל, כיוןו שהרפואה לא הסתפקה בתרופות בלבד אלא גם בסגולות הרי שאת השליה שאך יצאה מרחם האם ריפדו באדמה חמרה וגוש השליה הודבק בחדר מעל דלת היציאה כסגולה לפריון.
לחיזוק תינוקות -
קולים שקדים וסוחטים את השקדים לשמן שממנו משקים את התינוק פעמיים בשבוע. מן השאריות של השקדים המחוצים בתוספת דבש ולבונה מכינים בליל המיועד לחזק את היולדת ולהתגבר על קמטי הבטן. היה בזה משהו סמלי ששם את האשה בסוף הרשימה: קודם התינוק, ומן השאריות מחזקים את האשה. נדמה לי שלית מאן דפליג ששקדים מזינים מאד. ואם היום אנו מוסיפים למזון התנוקות תוספות בלי סוף הרי שבתנאי החיים בלוב בודאי היה מקום לתוספת. במיוחד ליהודי ג'ריאן שחיו במערות עד שנת 1949.
נגד בהרת -
מערבבים חלמון ביצה עם שמן שקדים ואוכלים זאת בצהרי היום. בערב, שקדים ובטנים קלויים וטחונים מעורבבים בחלב.
כאבי גב -
על ידי רטיות חמות או על ידי גיבוס הגב בדומה לטיפול בעקרות. ההיגיון המוביל פועל גם היום: חימום מקומי. די מפתיע ששמנים אתריים שהיו מצויים בלוב ומשמשים עד היום בתכשירים לשחרור מכאבי גב כגון: קמפור, לא מצאו דרך לטיפול.
כאב שיניים -
גם היום כמו אז לניצני הצפורן תפקיד חשוב נגד בעיות שיניים וחניכיים, בלוב נהגו לשלב את ההרגעה בשטיפות פה אם מרתח חם של קמומילה, ואח"כ הצמדת ניצן ציפורן לשן הדואבת. או שטיפה מקומית בעזרת ערק עם ציפורן (קרנפל).
הקמומילה ידועה גם היום כבעלת הרבה תכונות ובין היתר גם בחיטוי. זהו צמח הקחוון האציל הצומח בר בארץ בעיקר בנגב. החמרים הפעילים בו הם שמנים אתריים כגון אזולן. הרבה תכשירים היום מכילים תמצית הצמח: קמילוטרקט, שי-ט קמיל בלו ועוד הרבה תערובות צמחיות לתה שמיועד להרגעה למניעת עוויתות בטן ומניעת גאזים בעיקר בתינוקות.
הציפורן – מכילה שמן אתרי, השמן בעל תכונות חיטוי מלבד העובדה שזהו תבלין נפוץ.
לפתיחת אף סתום, דהיינו נזלת-
שתי דרכים. האחת מקובלת עד היום שזה אינהלתיות של אדי מים. השניה היא, נשימת סוכר הנשרף על גחלים.
שעורה בעין-
דלקת בלוטת חלב בשורש שערה על הריסים. על ידי הטבלת תבן במים פושרים ושמים כרטיות על העין. בעצם כל חימום מקומי היה עוזר באותה מידה אך המסורת דבקה בתבן וכך היה. מעניינים התכשירים העשויים מבעלי חיים. גם היום אני ממצים לא מעט חומרים מבעלי חיים כגון: אינסולין, נסיובים למיניהם, נוגדנים ספציפיים, תרכיבים וכדומה. יהדות לוב ריפאה מתח ועצבים בעזרת הצמדת עלוקה לעור האדם. עלוקה אחת ממי מתבנה יש לה גבול לכושר המציצה. בשלב מסויים העלוקה מוצצת דם ומחזירה כמות זהה. זהו מיחזור ה"מטהר" את הדם. מאד מפליא עד כמה גישה זו תואמת את גישת הרפואה הטבעונית, המשתמשת בעלוקה במקום דיאליזה לחולי כליות.
נגד טחורים -
מחממים שמן ומטגנים בו צפרדע שזה עתה הומתה. נוצר מעין קרם שמורחים על הטחורים. בימינו אין הרבה תרופות ממוצא צפרדעי. אחת כזו היא תרופה לחולי לב.
לעקיצת עקרב -
שהייתה מאד נפוצה באיזורים הצפון מדבריים. קרם העשוי מעקרבים מטוגנים בזמן רותח. מעניינת הגישה שכבר אז אימצו, שמקור התרופה יכול להיות מאותו בעל חי שגרם לפגיעה. גם אם האימונולוגיה כבר הגיעה במאה האחרונה לידע של יצור נוגדנים למחלות, נסיובים וכד' עדיין מרשימה גישה שהיא די עתיקה – למצוא מרפא מאותה החיה. אולי לחיה הנושאת קיים מנגנון המנטרל את הארס של עצמה, שהרי היא אינה נפגעת.
נגד אגזמה -
מריחת רוק ראשון של הבוקר על האגזמה. מעניין כי זהו אחד המנהגים היותר נפוצים בהרבה מסורות. יהודי ממרכז ברית המועצות הסביר לי כי שיטה זו נקוטה בידיו ומוכרת בין היהודים והלא יהודים שם. ידוע כי רוק האדם מכיל הרבה יותר ממים. למעשה תהליך העיכול מתחיל במפגש אוכל – רוק. מיני אנזימים מצויים ברוק.
כ"כ גוש גפרית טחון עם שמן זית מורחים בלילה ורוחצים בבוקר. גם היום מרכיבים אלה משמשים לאותה מטרה. הכנה נוספת נגד אגזמה בשיער: ערבוב דונג הכוורת דבורים (צרה פלווה) במים. הדונג הופך לפתיתים, מוסיפים עלי אפרסק יבשים וטחונים עם תבלין בשם "ברוק" המשחה הנוצרת מיועדת לדלקות קרקפת. אגב תרופות ממקור חי מסתבר כי קרם זהה לקרם עם העקרב המטוגן משמש בתימן כנגד מחלת הגרבת.
עד כמה שמפתיע נמצאו גם במסורת התימנית וגם במסורת הלובית טיפולים המבוססים על שתיית שתן. בתימן שתיית שתן היה מיועד לטיפול בדיפטריה. בלוב שתן של ילד ניתן להקלה בשיעול קשה. השתן נשתה לפני האוכל בבוקר.
כאבי גרון-
את השרף של עץ השקד עם מים ו"זהר" (מיצוי שומני של פרחי תפוז-נירולי) רוב השרפים מכילים תוספות ספציפיות המייחדות כל עץ ועץ.
נגד שלשול -
לימון וקרוויה מעורבבים. הקוויה, קימל, משמש בהרבה תכשירים מסורתיים. הלימון, מכיל הרבה ויטמין סי ומשפיע על שלמות ריריות. נמצא אותו בתרופות לשיעול כמו לשלשול ובכל מקום שיש קשר לרירית.
פצע פתוח שותת -
שמים מעט אבקת קפה וחובשים את הפצע. קשה לדעת מי עוצר את הדימום, הקרישה המזורזת עם הקפה או ואזו קונסטריקציה בהשפעת קפאין. לקפאין יש השפעות שונות על כלי דם שונים. בכליה הרחבה, במח כיווץ או ישירות או ע"י גרימת שחרור נור אפי נפרין.
נשירת שיער -
שימשו בחינה מיועד לחיזוק שרשי השערות גם היום נפוץ השימוש ב-חינה השימוש בחינה הוא גם לצביעת שיער עוד תכשיר למניעת נשירה הוא ממרח צפרדעים מטוגנים. כפי שהוכר לטיפול בטחורים.
כתמי עור – דבר – בתימן נקרא סממן זה "סבור". השם הפרמקופיאלי הוא אלו ורה. בלוב ניתן משרה של אלו ורה כדי לטפל בכתמי עור וכן כמשלשל. כמשלשל הוא ידוע זמן רב. לאחרונה רווח השימוש באלו ורה בקוסמטיקה כבעל תכונות כל יכול. בעל יכולת ריפוי דלקות עור, נוגד קשקשת ועוד הרבה תכונות אשר רובן ככולן טרם נבדקו לאשורן. אך השימוש הפנימי באלו ורה, שונה בכל זאת בגישתו מכל ממרח אחר. ראשית גישה זו בהבנה כי הגוף הוא מכלול שלם, ועל ידי ניקוי הגישה פנימה מאפשרת טיהור הגוף. גם התיאוריות הטבעוניות מדריכות לניקוי ובקרה על הגישה לגוף. רעלים העומדים בפתח ימשיכו מחלות רבות. בתימן מיץ טרי של סבור משמש לטיפול באפטות ברירית הפה. וכן משמש בתימן לרטיות נגד שגרון.
טיפול בפורונקל -
מחממים אושיק (קטורת) מומס בשמן זית זך על גבי פח. לאחר מכן מערבבים במיכיצ' שזהו מוץ אדום הנותר מדישת פרח מסויים. התערובת הופכת דמוי דייסה. את זאת מורחים על הפורונקל עד שנפתחת הבעבועה. בלילה לוקחים מחלב טחון עם סבר (אלו ורה) ומערבבים בדבש טהור ומורחים על הבעבועה. אתו טיפול ניתן גם להתנפחות של קצות האצבעות, הקרוי בשפת העם בלוב: "דחוס".
לכאב ראש -
המלווה בהתעלפות פעולה מעניינת היא הקזת דם מהעורק. לפי הסיפורים מצטייר אופי הנפילה כהתכווצות אפילפטית. מאידך יכול הדבר להתפרש בכמה אופנים שונים.
לטיפול בכוויה -
שרמן המעורב בביצה ובאבקה בוזרקון, הכל הופך למשחה דלילה, שאותה שמים על הכויה עם עלי גפן וחושבים אותו ברשת של חוטים. יש כאן אספקט פורמולטיבי רוקחי של יצירת אמולסיה בעזרת אמולגטור חלבוני כמו ביצה.
פצעי בגרות -
הטיפול בעיקר ברמה סיסטמית, מרתיחים הרתחה ארוכה עלי רוביה (לצערי לא הצלחתי לדלות מאיזה עץ מקורם) הרוביה מזככת את הדם וכתוצאה נעלמים הפצעים.
כאבי רגלים -
רוחצים הרגלים במים חמים אחר מורחים בשמן בת יענה ועוברים "בניו סי דולה" אמבט שמש = שיזוף.
נגד ברונכיט -
מרתח של סמר ערבי (שרף שקדים) + סכר אנבת (סוכר ענבים) ועלי אפרסק, ברוק וסכינז'ביר ושותים מהמרתח כל בוקר הדבר מעלים את סימני הברונכיט.
 
סגולות וקמיעות
אם הרפואה העממית היתה תחום נשי לחלוטין ובלתי כתוב הרי כל נושא המיסטיקה, קבלה, לחשים, קמיעות וכד' היו נחלת גברים בלבד, וכמובן מתי מעט יודעי דבר, ובניגוד לרפואה העממית שעברה מפה לאוזן דורות אחרי דורות, נושא הרפואה המיסטית רשום ומשוכתב. כיון שבלוב רוב הגברים היהודים ידוע קרוא וכתוב – ניתן למצוא כתבים עתיקים של יהודים העוסקים בכל מיני לחשים וקמיעות. הכתב העברי של יהודי לוב מאד קרוב לכתב רש"י אם כי שונה ממנו. אך הרכב האותיות דומה מאד לכתיבה של אליעזר בן יהודה (למרות שקדמה לו) וזאת משום שכור מחצבתה דומה – התנ"ך. הדפוס בלוב לא הגיע לכדי הדפסת הספרים העוסקים במלאכת גירוש עין הרע השטן ושאר מרעים. לפיכך כל המצוי בידינו היום על סוג רפואה זה מצוי בקבצי כתבי יד בודדים המצויים בידי אספנים המשוגעים לדבר. הקמיעות הינן אמצעי מוחשי המועד להרחיק את "עין הרע" או למנוע מהשטן לבצע את זממו. כמובן הדבר מתחרז עם האמונה שבעצם כל רע הוא בהשפעת עין הרע והשטן. יש עדות שקמיע אצלן הוא תליון מתכתי בצורת דג או יד המרחיקים את הרעים הנ"ל.
אצל יהודי לוב הדבר שונה, כיון שקמיע עם דמות מזכירה עבודת פסילים, הקמיעות יותר מכירות אמצעים יהודיים כמו תפילין או מזוזה: כלומר כורכים היטב פיסת עור שעליה רושמים כל מיני לחשים ורמזים שבין המקובלים לבין העין הרע כמו כן מצויירות מיני מפות ותרשימים שמובנים רק ע"י השטן והמקובלים. יכול להופיע בקמיע גם אדמת ארץ הקודש. בשל התכונות החשובות להרחקת עין הרע והשטן, ומשום שמחלה היא תוצאה מעונש אלהי או ירידת עין הרע על החולה, ברור שאדם חולה יוושע אם נצליח לשחרר אותו מהדיבוק. כך נעשה השימוש בקמיעות לדרך רפואה. כמובן שהטרדת יודעי הדבר נעשתה רק כאשר קלו כל הקיצים. הקמיע הווה רק חלק מן הטכס ובדרך כלל היו עוד מרכיבים משונים כמו שחיטת עופות בלתי כשרים המתקשרים עם שדים ורוחות כמו עטלפים או לטאות, כתיבה על חלקי גוף שונים מאד מקובלים במסגרת זאת. תפילות שזורות בין התמלילים השונים. תורת הקבלה שעד היום אינה עממית היתה נהירה גם אז למספר מועט של אנשים. הם היו האחראים לביצוע והוראת מהלך הריפוי עם כל הזאת לא נתפסו בקהילה המרפאים אלא אגב היותם מביני רז יש בידם לשנות הרבה סדרי בראשית ובין היתר להדבר עם מחיל המחלה.
 
 
מאת:ד"ר יגאל פלד (פדלון), גניקולוג ומומחה להפריות  

הוספת תגובה


לקישורים נוספים...