איך את\ה מגדיר\ה את עצמך??



חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

המלך פאר (70)
ברק יוסף (41)
good123 (40)
doron (27)
בנדורה (46)
DL2000 (39)
zhadik (48)
CAFEZOHAR (41)
לתמונות נוספות...

עשבי ברכה – ה"עשבה"

ראשי >יהדות לוב>עשבי ברכה – ה"עשבה"
bgy
עשבי ברכה – ה"עשבה"


תאריך:   05/11/2003

כשהרפואה הקונבנציונאלית מרימה ידיים !
 
מי שסבור שהטרנד של הרפואה האלטרנטיבית הוא המצאה יאפית של העשור האחרון, טועה ובגדול. שיטת ריפוי טריפוליטנית אומרת לא לכימיקלים ומצדדת באופטימיות, טוענת לוותק של מאות שנים.

מיד לאחר שהידיים הזריזות של ג'ורינה מסילתי (75) מיטיבות את המטפחת לראשה, הן מתירות קשר בשקית ניילון מאובקת ומציאות ממנה ערמת זרדים יבשים, תמימים למראה. מכאן ואילך מתרחש סצנריו שלמתבונן מהצד עלול להראות ביזארי משהו, בלשון המעטה, מסילתי בעיניים בורקות שדמעות נקוות בזוויותיהן ממלמלת בהתרגשות: "עליה סלם, עליה סלם" (עליה השלום). יראת הכבוד ויותר מכך היחס האנושי שהיא נוהגת בערמת הזרדים מזכירים במשהו את חרדת הקודש שנהג משה רבנו בסנה הבוער ולא בכדי.
מסילתי בת העדה הטריפוליטנית מאמינה כי האחראית לסגולות המרפה של הצמח המכונה בלשונה "עשבה" או לחילופין "מברוכה" (מבורכת) היא לא אחרת מאשר מלאכית שליחת האלוקים, הנושאת אף היא את השם "עשבה". "המלאכית שולחת רפואה מהעולם הבא לחולים של העולם הזה דרך הצמח הקדוש" היא מסבירה באדיקות.
קשת החוליים שה"עשבה" טובה לריפויים די מגוונת והיא כוללת חוליי גוף ונפש, קשים וקלים כאחד, המהדרין אף נוהגים להחזיק את הצמח בבתיהם באופן קבוע כקמיע לבריאות טובה. לכאורה, מעשיה פולקלוריסטית חביבה או אם תרצו מיקס מוצלח בין תרופת סבתא לאמונה תפלה. אלא שרק לכאורה, נוכח ההתלהבות המדבקת של מסילתי המתבלת את נאומה בסיפורי הצלחה מרשימים, מתחילה אפילו חומת הסקפטיות של זקן הציניקנים לקרוס תחתיה, לבנה אחר לבנה. ואין חכם כבעל ניסיון. לפני שהחלה מפרטת באוזניי את הריטואל המורכב של הריפוי, הדפה במיומנות כל ניסיון קנטרני מצדי לפקפק ביעילותו של הצמח רב המוניטין. התנאי הראשוני לתחילת הטיפול אליבא דמסילתי הוא מידת האמונה. "החולה חייב לשים את מבטחו במלאכית ולדעת שהוא עומד להחלים בסוף התהליך". "אם אין לו את הביטחון הזה, או שיש לו ספק קל, לא מתחילים טיפול". שכן מסתבר, אין ישועה לקטני אמונה. וכדי לדעת בוודאות אם החולה קיבל ציון עובר במבדקי האמונה "בלילה מניחים מתחת לכרית שלו קצת "עשבה", אם האמונה של חזקה, הוא חולם על "עשבה". זו לובשת דמויות שונות ומופיעה בכל חלום בוורסיה אחרת, אולם "בכל החלומות היא תמיד עושה את אותה הפעולה. מושכת אחד מהאיברים בגוף של החולה, בדרך כלל את אחת מהאצבעות". משיכת האצבע משולה להוצאת המחלה אל מחוץ לגוף ובזאת ניתן למעשה האות לתחילת הטיפול. החולה הספקן וממילא נטול החלומות יאלץ מן הסתם למצוא מזור בחיקה החמים של רפואת הקונצנזוס, הקונוונציונאלית.
לא קיים תיעוד היסטורי של מהלכי הריפוי, אולם משום שאף צדיק קדום מעולם לא לקח לעצמו את הקרדיט על גילוי ה"עשבה", ואולי משום שבני העדה חוששים שאם תהפוך התופעה לחזון נפוץ יחול פיחות מסוים במעמדה של ה"מלאכית" – המרפאה. בנסיבות האלה עבר הסוד הגלוי מדור לדור, במשך מאות שנים רק בדרך המסורתית של "אם מעבירה לביתה", לכן מטפל יכול להיות רק אדם שזוכר את מהלכי הטיפול על בוריים, או שחווה אותם על בשרו והוא מסוגל לשחזרם במקסימום אותנטיות. לאופי המחלה יש השפעה ישירה על משך הטיפול. תחת המחלות שמסילתי מסווגת כקלות נכללים בין היתר: כאבי בטן, גב, ראש, דיכאון, עקרות ושאר מרעין-בישין שאפשר להתגבר עליהם בעזרת טיפול בין שבועיים בכ- 7 – אונקיות (כ- 210 גר' "עשבה"). אולם בכל הנוגע למחלות קשות כדוגמת מחלת הסרטן, אותה היא מכנה דרך קבע "המחלה", היא מפעילה סינון מסיבי ומסרבת לטפל בחולים שסכין כבר חתכה בבשרם. "כשסכין נוגע בגידול, הוא גורם לו להתפשט לכל הגוף ואז כבר אי אפשר לעשות כלום כדי לעצור אותו". "סכין למחלה זה כנזיר! (אסור !) היא פוסקת בנחרצות.
מי שהרים בעת קריאת השורות האחרונות גבה או שתיים וחשב לעצמו ברשעות שמסילתי לא נותנת לעובדות לבלבל אותה, לאט לו, יש סיכוי יותר מסביר שישנה את דעתו אחרי שיתוודע לסיפורו של ברמינו סבן. "כשברמינו סבן, קרוב משפחה שלי, היה בן 76", נזכרת מסילתי, "הוא פתאום חלה. סבל ממיגרנות כל כך חזקות עד שלא יכל אפילו לפקוח את העיניים". בבדיקה רפואית אובחן אצלו גידול במוח, והוא הובהל לביה"ח הדסה בירושלים, שם ביקשו לנתח אותו בדחיפות. אולם, באורח מפתיע הפגין החולה עקשנות בלתי ברורה, והניתוח מעולם לא התבצע. "ברמינו לא הסכים בשום פנים לניתוח. לא הועילו כל השכנועים וההסברים של המשפחה, והצוות הרפואי. ברמינו איים על הילדים שלו שאם לא יוציאו אותו מביה"ח, יזמין מונית ויברח בכוחות עצמו". "כשהילדים שלו הבינו שאין סיכוי שיצליחו לשנות את דעתו, הם נאלצות להחזיר אותו לביתו, וכבר באותו יום עפ"י בקשתו הוזעקה מטפלת מומחית ב"עשבה".
בשל חומרת המצב נכנס ברמינו לטיפול אינטנסיבי בן 40 יום בכ- 42 אונקיות מהצמח (כ 1.26 גרם). כשתמו 40 הימים "ברמינו קם כמו חדש" ולמרות התחזיות הקודרות של רופאיו ולתדהמתם הרבה "נפטר רק כשהגיע לגיל 90, מדום לב". הטיפול הפלאי שהוסיף לברמינו סבן ז"ל 14 שנות חיים הוא השילוב המנצח בין סגולות המרפא הטבעיות של ה"עשבה", ובין שימת הלב גם ובעיקר לפן הנפשי פסיכולוגי המתלווה למחלה. אבל מסילתי אישה מפוכחת ולמרות שעצם המחשבה הזו זרה לה לחלוטין היא עדיין מצליחה להביא בחשבון גם את העובדה שיהיה מי שיסתכל על הענין בעין אנתרופולוגית במקרה הטוב. חשוב לה שהטיפול לא יתפס כפולחן של יוצאי שבט פרימיטיבי, לכן היא מקפידה להצמיד לכל שלב בריפוי מעין הסבר רציונלי. לסבר גם את האוזן הסרבנית.
תהליך הריפוי מתבצע באחד מחדרי הבית שלמען מטרה זו צוחצח ומורק ביסודיות וכן הוצאו ממנו כל קולטי האבק למיניהם. בדרך זו מוצאים את עצמם השטיחים, הווילונות, שמיכות הצמר ושאר הרהיטים מהצד השני של הדלת, ובחדר נותרים מיותמים מיטה ומצעים לבנים. הסטריליות המוקצנת חיונית "למניעת אלרגיות והפרעות נשימה". לאלה, לדברי מסילתי, "השפעה שלילית על תפקוד הגוף כולו". לעומת זאת השימוש בסדינים הלבנים, מעבר לכך שנועד לשרת את אותה אוירה סטרילית, אמור גם להשרות הרגשה אופטימית על החולה. כשתמו ההכנות הטכניות, מגיע סוף סוף הדבר האמיתי.
המטפל מצויד בסיר מים שהורתחו יחד עם צמח ה"עשבה" משך חמש שעות, מושיב את החולה על שרפרף ומניח למרגלותיו את הסיר. לאט ובהדרגה הוא מרים את מכסה הסיר, כך שאדים מכסים את פני החולה. בדיוק בעיתוי הזה, בדקות הראשונות של הטיפול, רשאי החולה להתפלל ל"עשבה" ולבקש את עזרתה. מסילתי "בדרך כלל שופכים את הלב לפניה, מברכים אותה ומספרים לה כמה הם מאמינים בה". האדים שנושם החולה נועדו למלא את אותה פונקציה שממלאת השהות בחדר הסטרילי. להקל נקודתית על בעיות הנשימה שהשפעתם על מערכות הגוף כאמור, מזיקה במיוחד. בשלב הבא פורש החולה לשנת הלילה. ומכאן ואילך נאסר עליו לעזוב את החדר עד שיסיים את המים שנותרו בסיר ה"עשבה"..
בתקופה בה הוא מבודד בחדר הטיפול ניזון החולה מתפריט צנוע, שלא לומר חד גוני הכולל: "ספרה" שהיא עוגת סולת, דבש וצימוקים, פיתות מתוצרת בית וגרגרי חומוס. שאריות הצמח הנותרות בסיר משמשות אף הן בסיס להכנת מזון. זאת בשל קדושת הצמח והאיסור החל על השלכת שרידיו. כך משמשת ה"עשבה" כבסיס להכנת תערובת קפה, ריבה, ביצה, או כל מאכל אחר בכפוף ליצירתיות ולמעוף של המטפל, ובלבדל שלא יכיל בשר, שמן או תיבלון חריף. במידה והחולה מסיבותיו שלו, מוותר על אכילת שאריות הצמח, וקיימת אופציה הזו, יש להביא אותן לגניזה בבית כנסת. ההקפדה על התזונה הדלה, עתידה לנקות את מערכת העיכול מרעלים שנצברו בה וכן למנוע קרישי דם הנובעים מעודף שומן. "בשיטה זו משתמשים גם רופאים כשהם מטפלים במחלות מעיים וקיבה" מסבירה מסילתי. לדיאטה הבריאותית הזו יש גם מטרה בלתי מוצהרת לרומם את מצב הרוח של החולה. יהיה זה רק הגיוני להניח שלמרבית הקוראים הרעיון נשמע כמו דרך שערורייתית לרומם מצב רוח, אבל מסילתי גורסת שהירידה במשקל, תורמת לעליה במפלס הביטחון העצמי, וכפועל יוצא מזה מורגשת עליה ניכרת במצב הרוח. כשאוזלת תכולתו של הסיר הראשון, תהליך שאורך מס' ימים, יכול החולה לעזוב את החדר למשך זן מוגבל של חמש שעות, שהן משך הזמן הדרוש להכנתו של סיר ה"עשבה" השני והאחרון. פסק הזמן הזה מנוצל ע"י החולה לאכילת עוף שנשחט במיוחד בשבילו. האקט של שחיטת העוף הוא מעין זריקת עידוד לחולה "כדי לרמוז לו שבינתיים עברנו כמה ימים בהצלחה, וכך לעזור לו להתחזק באמונה". מלבד הסגפנות הקולינרית נכפית על המטופל רשימת לאווים נוספת. אסור לו לעשן, ודרי הבית מנועים מלעשן בקרבת חדרו, כשהסיבה לכך היא בריאותית גרידא. על החולה להתנזר גם מיחסי אישות ובן/בת הזוג שלו נחשבת "פרסונה נון גראטה" בחדר הטיפול, הן משום שאסור להפר את תנאי הבידוד של החולה והן על מנת שלא לערבב חול בקודש. אולם הלאו הללא ספק נוקשה מכולם, עליו תלויה ועומדת הצלחת הטיפול כולו הוא האיסור לחשוב מחשבות שליליות, לא כל שכן להתרגז. לשלווה הנפשית יש תפקיד קרדינלי בהצלחת הטיפול.
מסילתי: "זו לא המצאה שלי שאנשים עצבניים ולחוצים חולים יותר מאנשים רגועים. איך אומרים: נפש בריאה בגוף בריא. צריך להבריא את הנשימה ורק אחר כך את הגוף". מאוחר יותר התברר שהחוב לשמור על הזחיחות והפאסון כרוכה גם בסיבה סמויה מן העין ומן הדעת. "מי שמתרגז לא פוגע רק בעצמו, הוא פוגע גם ב"עשבה". זה כאילו שהוא מזלזל בה ולא בוטח בכוח שלה לרפא אותו". וכדי לתת חותם של אמינות לדבריה, מזדרזת מסילתי להעיד ממקור ראשון על כישלון טיפול, שנגרם לדעתה אך ורק בגלל אותה הפגיעה בכבודה ה"עשבה". "לפני כמה חודשים נכנסתי לטיפול, כדי להיפטר מכאבי רגליים. למזלי הרע, אחד הנכבדים שבדיוק היה אצלי, השתולל ושבר את היד. בגלל הדאגה והמתח של אותן שעות, התעוררתי למחרת עם כאבי רגליים הרבה יותר חזקים מאשר היו לי בתחילת הטיפול". הנחת היסוד של מסילתי היא שהיצמדות בלתי נזילה לשלבי הריפוי, תניב בסופו של דבר את התוצאה המיוחלת. "שמעתי על הצמח הזה, עשבה" אומר מנהל מרפאת הכאב בביה"ח "הלל יפה" הפרופסור רפי קרסו "אבל אני לא ממש מכיר אותו או את תכונותיו, באופן עקרוני, אני לא מאמין שיש ביכולתו של הצמח הספציפי הזה, או כל צמח אחר לסייע בריפויין של מחלות קשות, גידולים וכיוצא באלה. אישית, גם לא יצא לי להיפגש עם אדם שהחלים כתוצאה מטיפול ב"עשבה" או טיפול אחר על טהרת הצמחים". כשאני מזכירה לו שטכניקת הריפוי היא ספירטואלית בעיקרה ושהאחראית להצלחת הטיפול היא מלאכית האלוקים, כשהצמח ממלא תפקיד סימבולי יותר, ממתן הפרופ' קרסו את תגובתו, ומדבר בשבחה של האמונה כמקדמת החלמה. "אמונה חזקה בהחלט יכולה לסייע בתהליך ההבראה, בתנאי כמובן שהחולה מאוד מאוד מאמין בכך. דוגמא מופלאה לתופעה הזו ניתן לראות אצל חולים שהצליחו להתגבר על מחלות סופניות, בזכות המים הקדושים של הבבא-סאלי".
ולא זו בלבד, את "לגעת בלילה" תוכנית הרדיו שבהנחייתו (מידי יום ד' בין השעות 2:00-12:00 רשת ב') ששודרה ב- 24.12.97 – ועסקה בנסים רפואיים, בחר הפרופ' קרסו לחתום בדברים הבאים: "אני יודע שבעולם המתוחכם והאינטיליגנטי קיימת מגמה ביקורתית שנוטה לזלזל ומנסה לתת לנסים הסברים מדעיים...אבל למרות זאת..עדיין מתרחשים דברים שאין ביכולתנו להסבירם.
 
 
מאת:מירית בוארון, חדרה  
הוספת תגובה

1 תגובות לכתבה
1. MEZQrOYpObxfFHJZyRU Arlou (משתמש/ת אנונימי/ת) 2012/04/29 09:18

לקישורים נוספים...