איך את\ה מגדיר\ה את עצמך??



חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

המלך פאר (70)
ברק יוסף (41)
good123 (40)
doron (27)
בנדורה (46)
DL2000 (39)
zhadik (48)
CAFEZOHAR (41)
לתמונות נוספות...

פרשת תזריע מצורע

bgy
פתח ואמר מוהרא"ש נ"י רבנו ז"ל אומר איתא במסכת אבות פרק ב' "וכשאתה מתפלל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום" כי אסור לאדם לעמוד עצמו על שום דבר, היינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקב"ה יעשה לו דווקא את בקשתו, כי זה כמו שלוקח דבר בחוזקה, רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים, אם ייתן השי"ת ייתן, ואם לאו - לאו, וזה אל תעשה תפילתך קבע מלשון גזלה כמו שכתוב במשלי כ"ב "וקבע את קובעיהם נפש" היינו כל מה שהוא מבקש הן פרנסה או בנים או שאר צרכים, אסור להתעקש ולעמוד עצמו בתפילתו שדווקא יעשה הקב"ה את תפילתו, כי זהו תפילת קבע, שלוקח הדבר בחוזקה ובגזלה, רק יתפלל ברחמים ותחנונים לפני השי"ת כנ"ל. עד כאן לשון רבנו.
והסביר מוהרא"ש נ"י כי הנה עיקר המידה שצריך האדם לקנות בזה העולם היא מידת ארך אפיים, להאריך אפו על כל דבר ולא לדחוק את השעה בשום אופן כלל, כי כל הצרות והפגמים של האדם נמשכים כשאין לו סבלנות, והוא דוחק את השעה להשיג את מבוקשו, וזה גורם לו ייסורים הרבה בגשמיות, וגם פגמים רבים ברוחניות רחמנא ליצלן, כי בגשמיות כשדוחק את השעה עפ"י רוב אינו פועל בדחקותו שום דבר כלל, רק מסתבך בסיבוכים יותר גדולים מבתחילה, ומאבד כל מה שיש לו בידו, כגון מי שהוא אץ להעשיר ונדמה לו שבדחקותו יהיה נעשה עשיר בן יום ללילה ומשקיע את כספו בעסקין בישין עד שבן יום ולילה מאבד הכל ולא נשאר לו שום דבר כלל, וכן ברוחניות כח עיקר הפגמים באים ע"י שאין לאדם סבלנות להגיע למבוקשו בדרך היתר והולך ועושה אותו בדרך איסור, עד שנעקר משני עולמות, רחמנא ליצלן, ואילו היתה לו סבלנות קצת היה מגיע לאותו דבר בדרך היתר ובקדושה, והיה עובד בזה את השי"ת ממש וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מנחות מד) אותן מצעות שהציע לו באיסור הציע לו בהיתר, כי כל מה דאסר לן תורה התיר לן כנגדו, ואם יש לאדם סבלנות ואריכת אפיים יכול להגיע לכל דבר בדרך היתר ולעבוד בזה את השי"ת, אבל הבעל דבר מסית את האדם לדחוק את השעה, ולקחת את מבוקשו בדרך חוזק ובגזילה, ואחר כך האדם סובל מזה מה שסובל, ולכן עיקר עבודת האדם להכניס בעצמו מידה יקרה זו של אריכת אפיים, ולהאיך אפו על כל דבר, ולא לדחוק את השעה כלל, לא בגשמיות ולא ברוחניות רק למסור את עצמו לגמרי אל השי"ת, ואיך שהוא יתברך רוצה כן יהיה ואז בוודאי יזכה להגיע לכל מבוקשו ברוחניות ובגשמיות ויחיה חיים טובים באמת.
והנה מבואר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן חל'ק א סימן כ) שזה היה הפגם של משה רבנו בהכאת הסלע שבמקום לדבר אל הסלע ברחמים ותחנונים ולהמשיך ממנו מים שהם ביאורי התורה בדרך חסד ומתנת חינם, הכה אותו במטהו והוציא המים בכח ובתקיפות ודחק את השעה ועי"ז נגזר עליו לא להיכנס לארץ ישראל כי בארץ ישראל מאיר עניין של אריכת אפיים ביותר כי שם מתגלה האמונה הקדושה בגילוי נורא ונפלא מאוד בבחינת (תהילים לז) "שכון ארץ ורעה אמונה" וכל מה שנכנסים לתוך האמונה הקדושה, כן נמשכת על האדם אריכת אפיים לסבול כל מה שעובר עליו. והנה כשיש לאדם דעת האמת הנ"ל אזי יודע היטב שאפשר לו לעבוד את השי"ת בכל דבר ממש ואין שום דבר שבעולם שלא יהיה נמצא שם אלוקותו יתברך כי באותו מצב שהוא נמצא כעת שם גנוז רצונו יתברך ואם כן למה לו לדחוק את השעה ולומר שאי אפשר לו שם לעבוד את השם ויקשר כל גשמיות העולם הזה לרוחניות העולם הבא ויתענג על נועם זיו השכינה אשרי לו ואשרי חלקו וקישר מוהרא"ש נ"י את העניין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאוד כי הנה כתיב "אשה כי תזריע וילדה זכר" ואמרו על זה חכמינו הקדושים אשה מזרעת תחילה יולדת נקבה, ויש להבין למה באמת העניין כן הלא לכאורה נראה כי היפוך הטבע כי זריעת האיש היה צריך להוליד זכר, וזריעת האישה נקבה, אבל עפ"י הנ"ל מובן העניין מאוד, כי האישה מרמזת על גשמיות העולם הזה כדרך אישה שמקושרת יותר לגשמיות ועיקר הנהגת הבית מוטל עליה והאיש מרמז על רוחניות העולם הבא כדרך איש שצריך להקדיש עיקר זמנו לתורה ותפילה ועבודת השי"ת, והנה המצווה הראשונה שבתורה היא להתחתן ולקשר שתי בחינות אלו של איש ואישה ביחד ולדעת שאין שום סתירה ביניהם כלל רק את הגשמיות של האישה יכולים להעלות לרוחניות האיש וע"י שניהם ביחד אפשר לעבוד את השם משמע שאת גשמיות העולם הזה נהפוך לרוחניות העולם הבא.
בברכת שבת שלום ומבורך
דורון ממן
<!-- Inject Script Filtered -->
הוספת תגובה


לקישורים נוספים...