איך את\ה מגדיר\ה את עצמך??



חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

המלך פאר (70)
ברק יוסף (41)
good123 (40)
doron (27)
בנדורה (46)
DL2000 (39)
zhadik (48)
CAFEZOHAR (41)
לתמונות נוספות...

פרשת אמור

ראשי >פרשת השבוע>פרשת אמור
bgy
 
''שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן'' (כג ג) למה פעמים כתוב על שבת ''קֹדֶשׁ'' ופעמים לא מוזכר ''קֹדֶשׁ''? ''כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב) ''(כא ב) כתב רבנו הגר''ח קנייבסקי שליט''א בספרו 'טעמא דקרא': כתיב כאן תיבת'' :קָּרֹב'' חסר האות וי''ו ואילו בהמשך נכתב'' :וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו ''התיבה ''קְּרוֹבָה'' מלא עם האות וי''ו. י''ל משום: ''דשְׁאֵרוֹ'' - 'זו אשתו' וקי''ל' :מטמא אדם לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה' ('ירושלמי' 'יבמות' נב:). לכן כתיב חסר, דלא על כל הקרובה אליו מטמא. אבל באחיו ואחותו קי''ל דאפי 'הן ממזרים, מטמא להם, לכן כתיב מלא, לרבות כל האופנים.
 
''כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו'' (כא ב)

כתב רבנו בחיי ז''ל: כאן הקדים האם לאב. ובכהן גדול הקדים האב לאם שנאמר: ''לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא''. ואפשר לומר; היות וכאן הזכיר ''שְׁאֵרוֹ '' והתיר להטמא, לכך הוצרך להקדים: ''אִמּוֹ ''כדי לסמוך'' אִמּוֹ ''ל''שְׁאֵרוֹ'' ושיזכיר הנקבות בפני עצמן. שאם היה אומר'' :כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ ''יבא הלשון בלתי מסודר להכניס הזכר בין הנקבות. או, הקדים ''אִמּוֹ'' מפני שהיא ודאי'' אִמּוֹ'' וכדי לדרוש כי אין צריך לומר'' אִמּוֹ'' אלא אפילו לאביו, שאפשר להסתפק בו אם הוא אביו, יטמא. אבל בלא יטמא, הקדים אביו, כי אצ''ל אביו שהוא ספק, אלא אפילו לאמו שהיא ודאי, לא יטמא וכו'.

''וְקִדַּשְׁתּוֹ'' (כא ח)

ה'מגן אברהם' (או''ח רא ד) כתב: שמה שלא נזהרים בזמננו להקדים כהן לכל דבר, משום שאנו לא בקיאים ביחוסי כהונה.
ותמוה: כיון שלא יצאנו מידי ספק, אם כן יש כאן ספק דאוריתא וספק דאוריתא לחומרא וא''כ למה לא נזהרים בזמננו?
מרן הרב אלישיב שליט''א ('הערות קדושין' ע:) מתרץ: שמכיון שהכהנים האלה שהם לא בודאי כהנים אלא רק ספק, הם בודאי לא ראויים לעבודה כי הם ספק כהנים, א''כ הם מתמעטין בתורת ודאי מדין: ''וְקִדַּשְׁתּוֹ'', כיון שאינם ב''כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹקֶיךָ הוּא מַקְרִיב''.

''שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן'' (כג ג)

יש להתבונן למה כאן ולעיל בחומש 'שמות' פרשת 'ויקהל' ופרשת 'כי תשא' כתוב הלשון: ''שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן'' ואילו בפרשת 'יתרו' ובפרשת 'משפטים' ובפרשת
'ואתחנן' כתוב הלשון: ''וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת''?
ומביא בספר 'גן רוה' בשם ספר 'דבש השדה': דיתבאר על פי מה שדרשו חז''ל בגמרא מסכת 'ברכות' )לה.): 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ''וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם'' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר'' :וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ'''.
ולפי''ז י''ל: דב'עושין רצונו' א''כ כל ה''שֵׁשֶׁת יָמִים'' נחשב להם כשבת ושבת עצמו הוי ''שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן'' ומעתה הכא כתיב: ''תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה'' ובפרשת 'כי תשא': ''יֵעָשֶׂה מְלָאכָה'' וכן בפרשת 'ויקהל': ''תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה'' א''כ, משמע דמיירי ד'עושין רצונו' שאז המלאכה' על ידי אחרים' לכן נחשב השבת ''שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן''. אולם בפרשת 'יתרו' כתוב: ''וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ'' וכן ב'ואתחנן' כתוב: ''תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ'' ומיירי שהם עצמם עובדים בששת הימים. ולכן שבת שלהם, הוי שבת לבד, בלי ''שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן''.
וע''ע ב'משך חכמה' בפרשת 'כי תשא' (לא טז) שדייק: למה פעמים כתוב על שבת ''קֹדֶשׁ'' ופעמים לא מוזכר ''קֹדֶשׁ''?
ותירץ עפי''ד המכילתא: היכן שכתוב: ''תֵּעָשֶׂה'' דמיירי שעם ישראל זכו ד'מלאכתן נעשית על ידי אחרים', ממילא יש התפשטות הקדושה לכל השבוע לכן כתוב: ''קֹדֶשׁ'' אבל אם כתוב ''תֵּעָשֶׂה'' או'' וְעָשִׂיתָ ''שם לא כתוב'' קֹדֶשׁ''. וא''כ היכן שכתוב בתורה ''תֵּעָשֶׂה'' או ''יֵעָשֶׂה'', כתוב גם ''שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן'' וגם ''קֹדֶשׁ''
.



''וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר: וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים) ''כג יב יג(

ב'דעת זקנים' לבעלי התוספות כתוב: 'ארז''ל: זה חלוק מכל שאר כבשים, דאין לך כבש בתורה שיהא במנחתו יותר מעשרון, אבל מן הנסך אינו חלוק, כדכתיב: ''וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין''. ולכך אנו מפרשים בתחלת המוסף ''שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל: וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ'' לפי שמצינו כבש שמנחתו חלוקה שהיא משני עשרונים. אבל מן הנסוך אין אנו אומרים, כי אם ויין כנסכו בלבד ואין אנו מפרשים הנסכים, לפי שלא מצינו שום כבש חלוק בנסוך היין. ולכך כתיב: ''וְנִסְכֹּה '' דהכא בה''א למדרש ''וְנִסְכֹּה'' דאכלה מנחה קאי, דאי כתיב: ''וְנִסְכֹּו'' הוי אמינא דאכל עשרון ועשרון קאי. ולפי הפשט משמע' וכו'.
''פְּרִי עֵץ הָדָר'' (כג מ)

כתב רבנו אפרים ז''ל :סופי התיבות עולים; יצר ואמרו חז''ל: 'הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המות'. והשטן הוא שגרם לה לחוה שתאכל אתרוג, כמבואר בדברי חז''ל במסכת 'בבא בתרא') טז.(. 'אמרה תורה יבא אתרוג ויכפר על האתרוג'. וזה הנרמז בסופי התיבות של:'' פְּרִי עֵץ הָדָר ''- יצר לרמוז על יצר הרע, שבסיבתו אמרה תורה, מצות נטילת האתרוג בארבעת המינים.

הוספת תגובה


לקישורים נוספים...