איך את\ה מגדיר\ה את עצמך??



חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

המלך פאר (71)
ברק יוסף (42)
good123 (41)
doron (28)
בנדורה (47)
DL2000 (40)
zhadik (49)
CAFEZOHAR (42)
לתמונות נוספות...

פרשת פרה

bgy

בשבת 'פרה', מוציאין בבית הכנסת שני ספרי תורה, באחד קורין שבעה אנשים בפרשת השבוע, ובשני קורין מפטיר בפרשת פרה אדומה בסדר 'זאת חקת התורה' שבספר במדבר.
ונוהגין להחמיר בקריאה של פרשה זו, כיון שלפי דעת מקצת מן הפוסקים, קריאה זו היא מצוה מן התורה, והיא רמוזה בפסוק: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מזכיר תחילה את המצוה ואחר כך - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר, דבר ותקרא לפני ישראל את החקה הזאת. ואף על פי שנהגו בכל ארבע הפרשיות שאין קורין למפטיר קטן, אלא מי שנמלאו לו י''ג שנים תמימות, מחמירין יותר בפרשת פרה מפני הטעם שאמרנו, שאין הקטן שפטור מן המצוות מדברי תורה, יכול להוציא אחרים ידי חובתם.
ענין קריאה זו קודם ניסן, כדי להזכיר ולהודיע לכל מי שנטמא במת להטהר מטומאתו, כדי שיוכל להקריב קרבן פסח במועדו. והקדימו לזרז על כך קודם ניסן, לפי שהרחוקים מירושלים כבר התחילו לצאת מעריהם בראש חדש ניסן לעלות לירושלים. ובעוד שכל איש בעירו ובתוך קהלו, מזכירין לו שאם נטמא במת שיטהר תחילה באפר הפרה ואז יוכל להקריב את קרבנו בפסח ראשון ולא ידחה לפסח שני. וכל הנטמא במת אינו יכול להקריב קרבן אלא אם הזו עליו ממי החטאת שנעשו עם אפר הפרה, ביום השלישי לטומאתו וביום השביעי, ובשמיני הוא טהור להכנס למקדש ולאכול בקדשים.
ואף על פי שבעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו קרבן ולא טהרה לאכול מבשר הקדשים, אנו מחזיקים בתורת הטהרה ולומדים מצוותיה ודיניה ועוסקים בהם בזמנם, ונחשב לנו כאילו הטהרנו מטומאותנו והכשרנו עצמנו להקריב קרבנותינו במועדם.
אמרינן בירושלמי: בדין הוא שתקדים פרשת החֹדש לפרשת פרה אדומה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה, ולמה אמרו להקדים פרה אדומה? לפי שהיא טהרתם של ישראל, כדי שלא יהיו נדחים לפסח שני.
וכתוב בספרים, שימים אלה שקודם הפסח מסוגלים לזכות בהם לרוח טהרה, כשם שישראל עוסקים עתה בפרשת פרה והיו עוסקים בטהרתם קודם הקרבת הפסח בזמן שבית המקדש היה קיָּם.

הכל הולך אחר השורש

לא הצריכה תורה טהרה באפר הפרה אלא לטמאי מתים בלבד. כל הנטמא בטומאה אחרת עולה מטומאתו כדרכו, כפי שמפורש עליו בתורה ואינו זקוק למי חטאת לטהרתו, אבל הנטמא במת אינו נטהר לעולם עד שיזו עליו ממי חטאת בשלישי ובשביעי לטומאתו.
ומצוה זו נתנה לישראל בראש חדש ניסן מן השנה השניה לצאתם ממצרים, ביום הקמת המשכן. שהיו בהם טמאי מתים, והיו צריכים להטהר להקריב פסחיהם.
ומלבד טהרת הפרה מטומאת מת, ניתנה גם לכפר על מעשה העגל. לאחר שהקדוש ברוך הוא נתפיֵּס עם ישראל אחר חטא זה, וצִוָּה עליהם לעשות לו משכן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, נתן להם מצוה זו כדי להטהר לגמרי מכל טומאה שדבקה בם מטומאת מת ומטומאת כל עבודה זרה שהיא שרש המיתה בעולם. הרי שטהרת אפר הפרה היא גם טהרה מכל טומאת עבודה זרה שלא תשאר חס ושלום דבוקה בנפש האדם מישראל.
ומפני שמעשה הפרה האדומה הוא שרש הטהרה לישראל, לכך עשו בו מעלות יתרות בטהרה. שכל דבר ששרשו טהור לגמרי, אפילו נפלה טומאה אחר כך בענפיו, שוב אין הטהרה נפגמת. וכן אתה אומר בפרה אדומה שבאה לטהר מטומאת מת, שאף על פי שמקילים לפעמים בדיני טומאה, כיון שבאו לעשות שרש לטהרה - החמירו בו חומרות רבות ועשאוהו במעלות של טהרה שאין למעלה מהן יותר.
מקום שמוחזק בטהרה שאין שם קבר, כל ההולך שם אינו צריך לחשוש מפני קבר התהום, ושמא נטמן מת בעומק האדמה ואין יודעים בו, וטומאת המת בוקעת מן התהום, אלא מהלך הוא כדרכו וטהור.
וכן אדם שאפילו אם נטמא במת כיון שנטהר במי חטאת, הרי טהור הוא לגמרי ויכול לטהר גם אחרים ואף הם טהורים טהרה גמורה.
במה הדברים אמורים? לאחר שהשרש הראשון של הטהרה נעשה בכל ההרחקות הגדולות ביותר עד שידעו בתכלית הברור שאי אפשר בעולם שדבקה בו טומאה כלל.
לפיכך כשבאו לעשות מצוַת פרה אדומה שהיא שרש הטהרה בישראל, עשו בכל מעשיה ובכל עושיה הרחקות יתרות עד שידעו בברור ובתכלית הידיעה, שלא נגעה בהם הטומאה משום צד ובשום אופן.

מעשי הפרה

כשם שמפרישין כהן גדול מביתו שבעת ימים קודם יום הכיפורים לעבודת יום הכיפורים, כך מפרישין את הכהן השורף את הפרה, שבעה ימים קודם שרפת הפרה, מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה, ו'בית אבן' היתה נקראת, לפי שכל מעשיה וכליה היו עשויים מאבן ואדמה שאינן מקבלות טומאה.
כל שבעת הימים (חוץ מיום רביעי לפרישה, שאי אפשר לו להיות לא יום שלישי לטומאה, ולא שביעי, שאין הזאה בשביעי עולה משום הזאת שביעי אלא אם הזה בשלישי לפניה) מזין על הכהן השורף את הפרה, מכל אפר החטאות שהיו במקדש שנשארו למשמרת מימות משה רבינו, שמא נטמא למת והוא לא ידע. ומן הדין היה שאין צריך הזאה אלא בשלישי ושביעי להפרשה בלבד. וזה שמזין עליו יום אחר יום - מעלה יתרה עשו בפרה.
תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשניה. הראשונה עשה משה רבינו עליו השלום והיו מטהרין באפרה כל ימי הבית הראשון והותירו ממנה מעט למשמרת לאחרי כן. שניה עשה עזרא הסופר; ושבע - מעזרא עד חרבן הבית. ועשירית יעשה המלך המשיח שיגאלנו במהרה בימינו אמן. וכל אימת שבאו לעשות פרה חדשה היו מזין על הכהן השורף אותה מכל אפר הפרות הקודמות שהשאירו למשמרת.
כשמזין עליו בימי ההפרשה, אין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת לעולם, שהמזה צריך שיהיה טהור. ואם תאמר: יזה עליו איש שנטמא והוּזה עליו וטהר? - שמא זה שהזה עליו לטהרו לא היה טהור מטומאת מת. לפיכך אין מזה על הכהן השורף את הפרה אלא מי שלא נטמא במת מעולם.
וכן הכלים שממלאין בהם ומקדשין להזות על הכהן השורף - כולם כלי אבנים היו שאין מקבלים טומאה. וכל אלו הדברים, מעלות יתרות הן שעשו בפרה.
וכיצד ימצא איש שלא נטמא במת מעולם? - חצרות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום. ולא היתה הטומאה יכולה להיות מגעת שם מעולם, לפי שאין קבר במעבה סלע. אם תמצא לומר שמא חפר כאן אדם למטה מן הסלע והטמין מת בקרקעיתו? הרי עשו חלל בין הקרקע לסלע שעל גביו וחלל האויר מפסיק בין הטומאה לסלע ושוב אין הטומאה בוקעת למעלה.
ומביאין היו נשים מעוברות של כהנים ויולדות בניהן באותן החצרות ומגדלות שם את בניהן, ולא היתה טומאת מת מגעת אליהם מעולם.
באו להזות על הכהן השורף את הפרה - מביאים שורים שכרסיהם רחבות ומניחים על גביהם דלתות טהורות ויושבים התינוקות על גבי הדלתות כדי שיהיה האהל בינם לבין הארץ, מפני קבר התהום. וכוסות של אבן בידם והולכין לשילוח.
הגיעו לשילוח, יורדין וממלאים ממי הנהר לתוך כוסות האבן שבידיהם, ואין חוששין שם מפני קבר התהום לפי שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות. ועולין ויושבין על גבי הדלתות והולכין עד שמגיעין להר הבית.
הגיעו להר הבית יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות שתחתיהן, היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה. ובפתח העזרה היה קלל (סוג של כד) של אפר, נוטלין האפר ונותנין במים שבכוסות ומזין על הכהן.
ומטבילין היו התינוקות שממלאין ומקדשין ומזין על השורף, אף על פי שהן טהורין מטומאת המת - שמא נטמאו בטומאה אחרת.
תינוק שטבל למלאות ולהזות על הכהן מכליו, לא יזה מכליו של תינוק אחר אף על פי שגם הוא טבל. וכן תינוק שטבל כדי למלאות ולהזות על כהן זה, לא יזה על כהן אחר - עד שיטבול לשם כהן זה. וכן בכל הכלים ובני האדם שטהרו לשם פרה זו, לא יתעסק בהם בפרה אחרת עד שיטבלו לשמה וכל הדברים האלה, מעלות יתרות בפרה.

חוקת הפרה

הרבה מצוות יש בתורה שנקראות 'חקה' ולא נאמר בהן טעם, אף על פי כן נמסרו טעמיהן רזיהן וסודותיהן לחכמי האמת שבכל דור ודור, איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום; ואולם מצוה זו של פרה אדומה נאמר בה (במדבר יט): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, כלומר, זאת - ואין דומה לה.
'תמן תנינן: כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף - מטמאין בגדים, והיא עצמה - מטהרת טמאים; אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי'.
כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה, אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה - וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי (קהלת ז) - אמר שלמה: על כל התורה כולה עמדתי, ועל פרשה זו של פרה, כיון שהייתי מגיע בה, הייתי דורש בה, חוקר בה ושואל בה, אמרתי אחכמה - והיא רחוקה ממני.
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ (במדבר יט) - אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, לך אני מגלה טעמיה, אבל לאחרים – חוקה.
בוא וראה שלא כמידת ישראל אומות העולם. מידת אומות העולם, כשהם יודעים טעם במצוה הם משבחים אותה, וכשאינם יודעים טעם, הם מזלזלין בה, בין כך ובין כך אינם מקבלים עליהם את המצוות ולא שומרים אותן; וביותר השטן ואומות העולם מקטרגים ומונים את ישראל על מצוַת פרה אדומה, לומר, מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה?
אבל מידתם של ישראל אינה כן, אלא בין שיודעים טעמה של מצוה ובין שאינם יודעים, מקבלים עליהם עול כל המצוות; וביותר חביבה עליהם מצוה שלא נאמר בה טעם, אלא כולה היא גזרת המלך בלבד.
כיון שישראל מבטלין את עצמם מפני גזרותיו של הקדוש ברוך הוא ואין שואלין בהן טעם, וחביבה עליהם כל גזרה אפילו אם היא נגד השכל האנושי, ודבקים בה אפילו אין יודעים חכמתה, ונמשכין אחר הקדוש ברוך הוא באמונת לבם בלבד, ולא עוד, אלא אפילו דברים שיודעים בהם טעם, אינם עושים אלא מפני רצונו של הקדוש ברוך הוא בלבד.
לפיכך זוכים ישראל לטהרה שיורדת עליהם מן השמים והיא מזככת גופם רוחם ונשמתם, ונעשים כבריה חדשה למעלה מטבע כל שאר בני אדם ומעל לכל בינת אנוש - מידה כנגד מידה; מה הם מבטלים טבעם ושכלם מפני רצון הקב''ה, אף הקב''ה מבטל להם חֻקות הטבע ומרוממם למעלה ומטביע בהם טהרה וקדושה למעלה מהשגת השכל.

רמזי פרה

אף על פי שמצוַת פרה אדומה, לא ידע בה טעם שום איש חוץ ממשה רבינו, גִּלו חכמי האמת רמזים שונים במעשי הפרה ובמצוָתה, וכן אמרו חכמים שהפרה באה לכפר על מעשי העגל.
'מפני מה כל הקרבנות באים זכרים והיא נקבה? אמר רבי אייבו: משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבוא פרה ותכפר על מעשי העגל'.
וכן גם אמרו בה חכמים אחרונים רמז אחר על הדרך הזאת:
במצוה זו של פרה אדומה הורתה לנו התורה את דרך התשובה הגמורה לאחר החטא, וכיצד מסלקין את החטא שלא ישאיר אחריו שום רושם כלל:
אדם שנכשל בחטא, אפילו מתחרט עליו אחר כך ועוזבו, הרי החטא כבר עשה פגם בנפשו, וחטא אחד גרם חטא אחר, וחטאו שלו גרם גם לאחרים שיחטאו, ואחרים לאחרים עד אין סוף, ונמצא שבחטאו זה הוא פגם בכל הבריאה, וכיצד אפשר להעביר את החטא הזה מן העולם ולמחות לגמרי את רישומיו שבכל מקום, עד שתהא התשובה שלמה והכל יחזור לכמות שהיה קודם החטא?
כך דרכה של תשובה: תחילה יעזוב אדם את חטאו ולא יחטא עוד. אחר הוא חוזר אל הסיבה הראשונה שממנה נגרם החטא ומתקן גם אותה, וממנה - לסיבה שקדמה לזו ומתקן בכל מקום עד שחוזר ומגיע אל השרש הראשון לכל הסיבות, והשרש הראשון טהור הוא ושום פגם לא יפגום בו לעולם.
ודבר זה מרומז במעשי הפרה: נכשלו ישראל בחטא העגל, כיון ששבו, שרפוהו באש ובטלוהו. אחר חוזרים אל מקור החטא העגל, שהיא הפרה האדומה (אודם - רומז לחטא); אף שם, החטא מצוי - ולכן שורפים אותה לאפר. ועדיִן אין האפר מנוקה מן החטא לגמרי, לכך נותנים אותו במים חיים אל כלי מקודש ושם הוא השֹּׁרש הראשון של כל הבריאה - מים חיים, מי בראשית, שנאמר בהם: וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. ובשרש הזה, הכל טהור, הכל נתקן.
כלומר, צריך האדם החוטא להתנער מן החטא ומכל סיבותיו ויהא רואה את עצמו כבריה חדשה, עכשו הוא נולד, בעולם שרק עכשו הוא נברא. ולא קדמו לו, אלא השרש הראשון, מים חיים, בטרם נראתה היבשה ולא היה לא עפר ולא אפר ולא כל תולדותיהן, אלא הכל מים טהורים, מים מקודשים שהם נתונים בכלי שיוצר קדוש בראו ובמחיצתו בלבד הוא נמצא, וטהור הוא.
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים לכונן את בית חיינו ונזכה לעשות את כל מצוותיו ככתוב בתורתו ונזכה לרוח טהרה שיערה עלינו ממרום.

הוספת תגובה


לקישורים נוספים...